10 ימים של הכרעה, סיפורה של חברת נטפים. מאת רחל מיכאלי (2007).

עולם העסקים לא שמע על התקשרות חסרת הגיון כזו. בעלי החברה המצליחה, קיבוץ חצרים, מעניקים במתנה נתח ממנה לקיבוץ אחר, ובתנאי שלא יעסיקו שם שכירים. הספר מספר על מחיר הניסוי האידאולוגי חסר התקדים בג'ונגל העסקים העולמי.
הספר מחולק לפרקים, כל פרק מגולל סיפור מזווית אחרת הבונה את תולדות החברה באמצעות יום מכריע אחד. במקרים רבים, חשיבותו של אותו היום התבררה רק אחרי שנים, ולא תמיד אפשר היה להיזכר בתאריך המדוייק.

דוגמאות מהספר

(דוגמאות לפתיח פרקים- לפני התקן לשוני ובאדיבות החברה)

פרק רביעי. החודש בו הכיר העולם בטפטוף.
אריזונה, הועידה הבינלאומית לארצות מדבריות. ושינגטון, הבית הלבן. יולי 1969.

(פתיח): ביולי 1969 עלה פרופסור דן גולדברג על המטוס לאריזונה , כשהוא אוחז תחת זרועו בחבילת גליונות טריים מהדפוס. הפרופסור מהאוניברסיטה העברית טס להציג בפני באי "הועידה הבינלאומית לארצות מדבריות" את תוצאות הנסיונות שערך בשיטת השקיה מהפכנית ולא ידועה של חברה קטנה וצעירה מישראל, נטפים. הגילוי היה מרעיש. הנסיונות נערכו כולם בערבה. העמק המדברי בגבול המזרחי של הנגב, נחשב עד להמצאת אותה שיטת השקיה לחסר כל סיכוי חקלאי. בעקבות ההמצאה, הפך לגן פורח.

באריזונה המדברית זה נשמע בלתי ייאמן. באותו חודש, צץ לראשונה מושג חדש בעולם החקלאות העולמית. "טפטוף". הטפטוף השתרבב גם לדו"חות שיצאו מהבית הלבן מלישכתו של הנשיא האמריקאי לינדון ג'ונסון. כל הפרסומים אישרו מה שבערבה ידעו מזמן.

אז אולי יולי 1969 נחקק בהיסטוריה בעיקר בזכות הצעד הראשון על הירח של ניל ארמסטרונג. אבל גם בנטפים עשו אז את הצעד הראשון שלהם. צעד אחר. במדבר אחר על פני מערכת השמש. צעד קטן בערבה, שהפך תוך מספר ימים באותו הקיץ, לצעד גדול לחקלאות העולמית.

פרק חמישי. היום בו הכריעו העסקים לטובת האידיאולוגיה.
קיבוץ מגל. צפון השרון. 1 באפריל 1974

(פתיח): עולם העסקים לא שמע עד אז על התקשרות מוזרה כזאת. חברה מצליחה נמצאת בתנופה וכורעת בעומס הביקוש וההזמנות, אבל מסרבת להעסיק עובדים נוספים. כדי להמשיך ולגדול היא מעניקה נתח ממנה במתנה. לא מדובר בהצעת שותפות, לא בהקמת חברת בת, ואף לא בירושה קפריזית של טייקון משועמם שהשתבשה עליו דעתו.

הסיבה היתה אידיאולוגית. קיבוץ שקם על ערכי שוויון ושיתוף לא לקח בחשבון שתיפול עליו הצלחה עסקית, ונטפים חיפשה דרך איך להמשיך לעבוד לבד, לא לנצל אחרים ולא להרוויח על חשבונם. וכך, ב-1 באפריל 1974 קמה נטפים מגל. לא ממש חברה עצמאית, לא ממש שותפה. בטח לא חברת בת. ישות עצמאית שעברה לבעליה החדשים ללא תמורה, ובתנאי אחד. שגם שם בקיבוץ מגל, לא ישכחו שהם קיבוץ, ולא יעסיקו שכירים.

לא היה למודל תקדים בשום חברה מצליחה בעולם. גם לא בתעשייה של החברה הקיבוצית. ובכלל, לא היו מעורבים בהתקשרות הזו יועצים ומשפטנים, ובעצם מעולם גם לא נחתם חוזה מסודר. ובנטפים, שוב היו צריכים להמר ולהתמודד עם שאלות שאף אחד עוד לא נתן עליהן תשובה. איך אמור להסתדר הקיבוץ עם העסקים, מה מחיר הניסוי האידיאולוגי, ועד מתי יוכל להחזיק מעמד עקרון השיתוף והשוויון הקיבוצי בג'ונגל העסקים העולמי.

פרק שישי. היום בו תם עידן התמימות.
קיבוץ חצרים. חברת נטפים. קומה שנייה. שבת, ינואר 1980.

(פתיח): לא רבים בנטפים זוכרים את אותו היום. צביקה שפרוני זוכר. שבת חורפית אחת אחר הצהריים בינואר 1980, בחדר פינתי בקומה השנייה במשרדי החברה, התאספה קבוצה גדולה של חברים מודאגים. מאז הקמתה, בחרה נטפים להשאיר את השיווק בידי חברות אחרות. העולם נראה גדול מדי לנטפים. נשמע נכון להשאיר את העסקים הגדולים מעבר לים למקצוענים, ולהסתפק בתמלוגים ובשקט נפשי. אבל במרוצת השנים התברר שהנוסחה לא עובדת והתחילה לנקר שאלה טורדנית, איך לפצח את הנוסחה, ומה יהיה המחיר.

אפשר לומר שבאותה שבת גשומה נבט משהו בנטפים. עוד לא היה ברור לאף אחד מה זה, אבל הנבט הלך וצמח ובסופו של דבר הפך אותה לחברה בינלאומית המשווקת כיום כמעט לכל פינה בגלובוס. חברה החולשת על 32 חברות בת ועל 12 מפעלי יצור בחמש יבשות. פריסה יוצאת דופן בהיקפה בקרב חברות בגודלה של נטפים. הקפיצה למים העמוקים, סימנה את לידתה מחדש של חברה שמרשה לעצמה לחשוב בגדול ומתחילה לחשוב רחוק. במובן הזה, היתה אותה התכנסות בשבת בחדר הפינתי, טקס ההתבגרות של נטפים. היום בו תם עידן התמימות.